דו"ח של מכון אוקלנד מגלה כי אנרגיה נקייה דורשת רק כחמישית מתפוקת המינרלים הקריטית, בעוד שתחומי הביטחון, התעופה והחלל, מרכזי נתונים של בינה מלאכותית ובנייה סופגים את השאר.
הדו"ח, שכותרתו RUSH: Global Scramble for Minerals Leaders War on People and Planet , מערער על הטענה לפיה הכרייה חייבת להתרחב כדי לאפשר את המעבר האנרגטי. רשתות חשמל הקשורות לאנרגיות סולאריות, רוח, אחסון סוללות ואנרגיות מתחדשות מהוות יחד כחמישית מהביקוש למחצבים קריטיים. תחום הביטחון והתעופה, תחבורה קונבנציונלית, מרכזי נתונים של בינה מלאכותית ובנייה תופסים את השאר.
היקף החילוץ כבר טיפס בצורה תלולה. בין השנים 2000 ו-2024, ייצור הניקל עלה ב-187 אחוזים, ייצור אדמה נדירה ב-329 אחוזים וייצור ליתיום ב-1,602 אחוזים. הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה צופה כי הביקוש מטכנולוגיות אנרגיה נקייה בלבד יוכפל לפחות עד 2040.
ההימור האפריקני
אפריקה מחזיקה ב-30% מעתודות המינרלים העולמיות הידועות. מדינות המייצרות בה מינרלים מעבדות פחות מ-15% מתפוקתן המקומית, כך שרוב הערך מוסף למקומות אחרים. מספר ממשלות דוחפות לעיבוד מקומי רב יותר, אם כי הדו"ח מטיל ספק האם פיקוח הדוק יותר על הכרייה יתורגם למשרות והכנסות לקהילות הסמוכות למכרות.
פרדריק מוסו, מנהל מדיניות במכון אוקלנד, הציג את הנקודה בחדות. "היכן יהיה השוויון אם החילוץ יתבצע בניגוד לרצון האנשים החיים על האדמה שנהרסה, שותים מים מזוהמים ונושמים אוויר רעיל", שאל.
חשמל למכרות, לא למשקי בית
זמביה והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו ממחישות את המתיחות. מכרות נחושת בזמביה צורכים יותר ממחצית החשמל של המדינה, בעוד שרק 43% ממשקי הבית מחוברים לרשת החשמל. ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, כרייה דורשת יותר מ-60% מהחשמל המיוצר, ופחות מאחד מכל חמישה אנשים מחזיקים בחשמל בכלל.
מוסו אמר כי להגברת כריית המינרלים כבר היו "השלכות הרסניות ברחבי העולם, הרס קרקעות, מקורות מחיה ומים". התוכנית, הוסיף, היא להרחיב את כריית הנחושת והקובלט במדינות שבהן עשרות שנים של כרייה הביאו לגזל קרקעות ולזיהום נתיבי מים.
הממצא הזה חשוב לצורך מתן היתרים. ממשלות יצרניות השתמשו במעבר האנרגיה כדי להצדיק אישורים מהירים, והדו"ח מסיר חלק מהבסיס לטיעון זה.




